"כששום דבר לא הולך - ריצה מחייבת אותי להמשיך קדימה."
7 לאוקטובר, אני בכלל גר בתאילנד. שבת בצהריים, חוף עם נוף עוצר נשימה. מקבלים הודעה: "תבדקו שההורים בסדר." חישוב מהיר אצלי בראש אומר שהשעה בארץ בערך 6 וחצי בבוקר. אני עוד לא מבין מה הכוונה. היה מספיק לפתוח את הטלגרם ולהבין תוך דקה את המצב. המוח סירב להאמין לסרטונים, אבל תוך חצי שעה די הבנתי את התמונה.
מה עושים מכאן?
הכתבה הזאת לא הולכת לדבר על מלחמה, אלא על איך ריצה שומרת עליי שפוי בתקופה הזאת, ואולי היא תעזור לעוד מישהו לקום ולעשות משהו.
אחרי תקופה שנתתי לעצמי לשקוע, הבנתי שאני חייב להתרומם. לא ברמה העסקית - אלא גופנית ונפשית. בלי גוף ונפש חזקים אני אתקע במצב של חוסר עשייה.
וכאן נכנסת הריצה. לא החלטתי לרוץ כדי להיות בכושר - החלטתי לרוץ כדי לפעול, כדי לקחת שליטה על דבר אחד שאני יכול.
8.10 - על קו הזינוק
ב-8 לאוקטובר עמדתי על קו זינוק של תחרות ריצה שנרשמתי אליה כמה שבועות לפני. אנשים עומדים מחייכים מסביבי, ואצלי בראש ערפל, סרטונים שרצים בלי סוף. התחרות הייתה 5 ק"מ שכללה 1.5 ק"מ עלייה וירידה.
כל כך הרבה מחשבות עוברות לי בראש עד שאני מחליט להפסיק לחשוב ולהתמקד בידיים שלי ובגוף. זאת הייתה מדיטציית ריצה. עזבו שזכיתי ב-3 חבילות של אורז שחור כשעמדתי בפודיום במקום השני.
"יש אנשים שקופאים, יש אנשים שצועקים, ויש אותי שרץ. רץ בשביל לפרוק."
הריצה כסייף
לאט לאט התחלתי לרוץ מסודר 3-4 פעמים בשבוע. נהייתה לי סיבה לקום בבוקר, משימה לעשות ולעמוד בה. בעזרת הריצה אני מצליח לשמור על עצמי מאופס יותר וחד יותר.
הריצה שומרת אותי שפוי בתקופה המטורפת הזאת. אין לה שום קשר לכושר, לריצה מהירה או לתחרויות. היא אמצעי לשמור עלי שפוי. יש כאלה שהאמצעי שלהם הוא להתנדב, ואצלי זה הריצה.
הריצה זה הפסיכולוג שלי. במקום לשלם על פגישה פעם בשעה, אני משלם למאמנת פעם בחודש.
מה שומר עליכם שפויים בימים אלו?