כמה פעמים אנחנו שומעים "תעשה מדיטציה, תנשום, חשוב להיות מאוזן"? אני הולך להגיד פה דעה לא מוכרת - זאת מחשבה שעלתה בי באחת הריצות.
אני די בטוח שבכל אחד ואחת מאיתנו מסתתרת "חיה רעה", איך שלא תקראו לזה. לכל אחד מאיתנו יש צד קצת "אפל". האם צריך להרגיע אותו? למה, למה לא לתת לו להשתחרר?
הכלב הבלגי
חשבו על כלב רועה בלגי שסוגרים אותו כל הזמן בבית. לא נותנים לו לצאת החוצה, לא מוציאים אותו לטיולים ולא דואגים לפרוק לו אנרגיה. במקום זה נותנים לו חטיפים ומנסים להגיד לו "די, כלב טוב, אל תנבח."
כלב כזה כנראה יהיה לא מאוזן ומסוכן לסביבה. לעומת זאת, עם עבודה נכונה ופריקת אנרגיה פיזית ומנטלית, רועה בלגי יכול להיות כלב מדהים וממושמע.
אז למה לנסות להפוך בלגי לפינצ'ר? צריך רק לדעת לנתב את הדרייב שלו למקום הנכון. וכך גם אנחנו.
לתת מקום לצדדים הפחות חיוביים
לפעמים כולנו מרגישים כועסים, מתוסכלים. ובמקום זה אומרים לנו לקחת כמה נשימות. אבל לא תמיד הנשימות עוזרות.
מה שאני אומר במילים פשוטות - להתייחס לריצה כפריקת אנרגיה לחיה שבנו.
רוצו כשאתם כועסים על כולם! רוצו מהר אם צריך, עד שתתעייפו. רוצו ותחשבו, רוצו ותקללו - כי דווקא אחרי הריצה יכול לקרות קסם.
השקט
לפעמים כל מה שאנחנו מחפשים זה קצת שקט. אחרי שנתנו פריקה למוח שלנו או לרגשות, דווקא אז יקרה שקט. שקט שיכול ללוות אותנו במהלך כל היום, או לעזור לנו ללכת לישון רגועים.
לא תמיד אתם צריכים להרגיש משהו רע כדי לרוץ חזק. לפעמים יש בנו חיה עם חיוך קצת רשע שמרגישה שבא לה לעשות משהו - גם אז רוצו, רוצו עם חיוך.
לסיכום - שחררו את החיה לחופשי. אל תנסו כל הזמן לאלף את המוח. גם לתת פריקה זה חשוב. אל תפחדו - רוצו כדי לפרוק.