לא להתייחס לספורט רציני מדי
אתם חייבים להפסיק לקחת את הספורט כל כך ברצינות. כן! אבל אם אתם לא עושים ספורט, אתם כנראה מייחסים לו חשיבות רבה מדי. זה כמו אותם מעשנים שמרגישים שהסיגריה היקרה מכולם היא זאת שלא נמצאת.
המאמר הזה הוא לאלה שדווקא לא עושים פעילות גופנית, למרות שהם יודעים שהם חייבים. הגיע הזמן לשים סוף למיתוס שספורט זה הכל או כלום.
אתם לא תהיו ספורטאים אולימפיים
בואו נניח את זה ישר על השולחן. אתם לא תהפכו כנראה לספורטאים אולימפיים. ואין שום צורך לרוץ מאות קילומטרים בשבוע, לבקר כל יום בחדר כושר ולהרים משקלים כבדים. כתבתי את זה בתור מישהו שבעבר רץ מעל 100 ק"מ בשבוע.
לא, אני לא בא להוציא לכם את הרוח מהמפרשים. אתם קודם צריכים להבין שהסירה שלכם יכולה לשוט. היא יכולה לשוט למקומות יפים, אפילו יכולה להיות בים גלי. אבל קודם תצטרכו להפליג.
מלכודת ההשוואות
יכול להיות שנפלתם למלכודת ההשוואות - בינכם לבין אנשים שכבר נמצאים בעולם הספורט תקופה. אולי התוצאות שלהם מבאסות אתכם. אבל שכחתם לעשות את ההשוואה הכי חשובה - לא השתוותם את עצמכם למי שנמצא במראה.
מתי פעם אחרונה התחרתם בעצמכם? אני די בטוח שהצלחתם לעשות כמה דברים בחיים שתחילה היו נראים קשים - ועדיין עשיתם אותם.
זה לא הכל או כלום
תחילה חשוב להבין שספורט זה לא הכל או כלום. לא חייבים ישר להתחייב לסיים מרתון. אני רואה את הספורט כמשהו שאמור ללוות אותנו כל החיים. כמו ששמעתי פעם רוסי זקן אומר: "אם אני מפסיק לזוז - זה פיזדץ."
אם לא רצתם עד היום, אל תשימו עכשיו נעליים ותצאו לריצה של 10 קילומטר. תחילה תרימו את התחת. שימו נעליים, וצאו לחצי שעה הליכה. לאחר מכן תתחילו עם תרגילי איזון, לאט תוסיפו תרגילי כוח, וכך עד שתהיו מוכנים לרוץ.
לסיכום - תראו איך אתם משלבים קצת יותר פעילות גופנית במהלך היום. לא רוצים להתאמן כל יום? תתאמנו יום כן יום לא. אבל תתחרו בעצמכם!