לרוב כשמדובר על ספורטאים אנחנו מדמיינים בראש אנשים שחיים בריא, אוכלים כמו שצריך, מקפידים לשתות מים ולהזין את הגוף בחומרים טובים, לא כך? אומנם לא נהוג לדבר על זה, אבל כן - יש ספורטאים שמעשנים. התופעה הזאת נשמעת לא הגיונית מהצד, אך היא כאן. אז אם אתם מעשנים שעושים ספורט, הכתבה הזאת תראה לכם שאתם לא לבד, וננסה להבין בפשטות למה זה קורה.
אנשים רבים משקיעים מאמצים כדי לשמור על כושר. לכן מפתיע לחשוב כי בין ספורטאים קיימים גם מעשנים. מצד אחד אנחנו הולכים צעד קדימה וצעד אחורה - ספורט שעוזר לחיזוק הגוף, המערכת החיסונית וסיבולת לב-ריאה, ומצד שני סיגריות שעושות בדיוק ההפך.
אם אתם מעשנים, אתם מכירים את זה
אם אתם מעשנים, אתם כנראה מכירים את ההרגשה של סיגריה בסוף אימון. כן קוראים יקרים - יש רצים שמסיימים אימון ריצה ושותים שייק בריאות עם סיגריה. אין כמו סיגריה לאחר שהריאות "פתוחות לרווחה" לקבל את כל החמצן. רק מעשן יבין את זה.
למה ספורטאים מעשנים?
כמה שזה ישמע מוזר, אני מצליח לראות דמיון בין עישון לבין ספורט. שניהם ממכרים. ספורטאים ירוצו ויתאמנו בכל מזג אוויר. כדי לעשות ספורט דרושה משמעת - כך גם לעשן. לעשן בחום של 40 מעלות או במבול מטורף, ללכת לקיוסק ב-23:00 כי חסרה לך סיגריה לפני השינה - כן, זה "ספורט" לא פשוט להיות מעשן.
"הפיצוי"
רוב הזמן כשהייתי מעשן הייתי מתאמן הכי הרבה - זה היה מין פיצוי אחד על השני. אם אני מעשן, אלך לרוץ כדי לנקות את עצמי. אני בטוח שזאת מחשבה שעוברת לא רק לי. פעם אחת, במירוץ לילה בתל אביב שסיימתי, מצאתי רצים בכל מיני פינות שבדיוק סיימו 10 ק"מ - יושבים ומעשנים כאילו זה סבבה. קיבלנו מדליה לפני רגע אז כמובן שאפשר לעשן. אתם מבינים את האבסורד - מתחילים לעשות כושר כדי לפצות על העישון, ובסוף עושים כושר ומפצים את עצמכם עם סיגריה.
מכורים לדופמין וניקוטין
בתכלס, אם להסתכל לדברים בעיניים - זאת פשוט התמכרות. ספורט זאת התמכרות בריאה, ועישון זאת התמכרות לא בריאה. כאשר אנחנו עושים ספורט, אנחנו משחררים דופמין. גם עישון משחרר דופמין, אך הסיגריה מכילה גם ניקוטין שהוא החומר הממכר.
אז בין אם אתם ספורטאים או לא, מעשנים או לא - תדעו שזה קורה. ואם יש לכם שיח פנימי קשוח על התופעה הזאת, אתם לא לבד. זה שיח של הבנה ומודעות גבוהה למה שאתם עושים. אתם בשלב שאתם יודעים שזה פוגע בכם, ומתישהו יגיע השלב בו תחליטו לנסות להפסיק.