בעבר כבר דיברנו על ספורט ועישון. אך אי-אפשר להתעלם מהנזקים שהסיגריה עושה למי שמתעסק בספורט. מטרת הכתבה היא לא להפחיד אתכם, אלא להסתכל למציאות בעיניים ולהבין מה מפריע לגוף כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
זה לא סוד שיש ספורטאים שמעשנים. הרבה אנשים רואים בפעילות גופנית מין פיצוי על כך שהם מעשנים. כולנו מבינים שהעישון פוגע. ופעמים, הספורט נכנס לתמונה: "אם אני מעשן, אעשה לפחות פעילות גופנית שתפצה על זה".
הדבר הראשון שפוגע: חוסר בחמצן
הדבר הראשון והחשוב ביותר שפוגע בגוף המתאמן הוא חוסר בחמצן שמועבר בתאים. הפחמן החד-חמצני נקשר לחמצן ומונע את העברתו התקינה. אחד היתרונות של ריצה הוא עבודה על הכושר האירובי - להעביר כמה שיותר חמצן. אך כאשר מעשן עושה אימון לאחר שכבר עישן כמה סיגריות, הדם שמגיע לחלקי הגוף חסר חמצן, מה שמפריע לתאים להתפתח.
חשבו על זה בפשטות: במקום שיהיה לנו זרם דם אדום, זורם עם חמצן שמגיע לכל חלק בגוף - אנחנו שולחים תאים שיש עליהם "עשן". תאים שחסר להם חמצן.
עייפות מוגברת
הדבר השני שמורגש בטווח הקצר - תחושת העייפות. מאותה הסיבה של ירידה בחמצן בדם, הסיגריה מעייפת. לעשן זה מעייף את הגוף. ואז פוטנציאל לפספס אימונים בתירוץ שאתם עייפים רק גדל.
גם ההתאוששות שלכם לאחר אימון נפגעת. אם אתם מעשנים, תחושת העייפות לאחר אימון היא על גבול המבאסת - הגוף מרגיש חלש, התאמץ מדי.
בטווח הארוך
גם אם החלטתם להתאמן מסיבות בריאותיות אך לא ויתרתם על הסיגריות, בטווח הארוך העישון יראה את הסימנים שלו. נשימה כבדה יותר, יותר חשיפה לבעיות נשימה, ירידה בסיבולת האירובית שמביאה לירידה ביכולת התאוששות גם באימוני כוח.
לסיכום - בלי לבאס, אבל אם אתם עייפים אחרי האימון ואתם מעשנים, תנו חלק גדול מהקרדיט לסיגריות. מעשנים שמפסיקים לעשן וכבר עושים פעילות גופנית ירגישו את השינויים מהר - באימוני הכוח, האירובי, זמני ההתאוששות ואפילו בשעות הבוקר. איזה כיף שאפשר לשפר ביצועים בלי לשנות אימונים, אלא רק לוותר על הרגל אחד מזיק.