זה לא סוד שיש ספורטאים שמעשנים. הרבה אנשים רואים בפעילות גופנית מין פיצוי על כך שהם מעשנים. כולנו מבינים שהעישון פוגע - השיעול, קושי בנשימה. לכל אחד מסיבות שלו, מגיע השלב שהוא מחליט לעשות משהו. ולפעמים הספורט נכנס לתמונה. "אם אני מעשן - אז אעשה לפחות פעילות גופנית שתפצה על זה."
מטרת הכתבה הזאת לא להפחיד אתכם, אלא להסתכל למציאות בעיניים ולהבין מה מפריע לגוף להגיע לתוצאות טובות יותר.
הבעיה העיקרית: מחסור בחמצן
הדבר הראשון והחשוב ביותר שפוגע בגוף המתאמן הוא חוסר בחמצן המועבר לתאים. הפחמן החד-חמצני נקשר לחמצן ומונע את העברתו התקינה.
אחד היתרונות של ריצה הוא שיפור הכושר האירובי - להעביר כמה שיותר חמצן לכל חלקי הגוף. כאשר אדם שמעשן עושה אימון לאחר שכבר עישן כמה סיגריות - הדם שמגיע לחלקי הגוף חסר חמצן, מה שמפריע לתאים להתפתח.
עייפות מוגברת
הדבר השני, שמורגש בטווח הקצר: תחושת העייפות. מאותה הסיבה - ירידה בחמצן בדם - הסיגריה מעייפת. לעשן זה מעייף את הגוף, כך הפוטנציאל לפספס אימונים בתירוץ של "אני עייף היום" רק גדל. כך גם ההתאוששות לאחר אימון - אם אתם מעשנים, תחושת העייפות היא על גבול המעצבנת.
לטווח הארוך
גם אם החלטתם להתאמן מסיבות בריאותיות אך לא ויתרתם על הסיגריות - בטווח הארוך העישון יראה את הסימנים שלו: נשימה כבדה יותר, חשיפה לבעיות נשימה, ירידה בסיבולת האירובית. מה שפוגע לא רק בריצה, אלא גם באימוני הכוח בחדר הכושר.
לסיכום - אם אתם עייפים אחרי האימון ואתם מעשנים, תנו חלק גדול מהקרדיט לסיגריות. מעשנים שמפסיקים לעשן וכבר עושים פעילות גופנית ירגישו את השינויים מהר - בין אם זה באימוני הכוח, האירובי או זמני ההתאוששות.